יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי מִמִּרְמַס אַנְשֵׁי לָצוֹן
הַגִּידָה לִי אַתָּה עַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן
שׁוּב לֶאֱסֹף נִדָּחֶיךָ כִּי הֵם זֶרַע אֲהוּבֶיךָ
וּרְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְגַם אֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן
רְעֵנִי בִּנְאוֹת דְּשָׁאִים תֵּן מִרְעִי עַל כָּל שְׁפָאִים
בִּזְרוֹעֲךְ קַבֵּץ טְלָאִים וּסְחַב צְעִירֵי הַצֹּאן
אֱמֹר נָא פּוֹדִי מַצִּילִי עַד אָן עֲוִילִי מַנְהִילִי
יִרְעֵנִי רוֹעֶה אֱוִילִי וַיְהִי הֶבֶל רוֹעֵה צֹאן
לְעִירִי יַד הוֹרַי בָּנוּ הֲבִיאֵנוּ וּמְשׁוֹל בָּנוּ
לֵאמֹר לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי שָׁם אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן
חוֹן עַל עֲנִיִּים מְרוּדִים שָׂמוּ עֲלֵיהֶם גְּדוּדִים
הַבֵּט וּרְאֵה הָעַתּוּדִים כָּל הָעוֹלִים עַל הַצֹּאן
זְכֹר כִּי אַתְּ לָמוֹ נֶצַח וְזָר יְדוּשֵׁם כְּקֶצַח
לָמָּה דּוֹד תִּזְנַח לָנֶצַח יֶעֱשַׁן אַפְּךָ בַצֹּאן
קַבֵּץ לַאֲלָפִים וְצֹאנֶה וְחַלְּצֵם מִיַּד שׂוֹנֵא
בִּמְהֵרָה עַל יַד מוֹנֶה עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן
שׁוּב בְּנֵה מִקְדָּשׁ וַאֲרִיאֵל וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל
לֵאמֹר וּבָא בָּא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן
בע"ה, בפתח ימי המיצרים והגעגוע.
את הצעקה הזאת כבר לא מוכרחים לשמוע.
בדור של תחיה ובניין, בקרב רבים משל הצאן הנטוש כבר איננו מורגל –
במובנים רבים, טובים חיינו, אנחנו מסתדרים.
היום זו גם בחירה. לבחור במעבר. לבחור בחיי הנשמה, בבקשת קודש הקודשים, לא להסתפק בסיפור שכבר סופר, לישא עינינו למרחוק.
יחד עם זאת, כמובן, עוד תקיפה עלינו מידת הדין, מבפנים ומחוץ. ומתזכרת אותנו – לא להרפות, לדרוש, לחתור.
וגם אם צומחת גאולתנו ורחבה ישיבתנו באדמתנו ופורחת ירושלים, עוד נושאים אנו בליבנו את זעקת כל הדורות ותעיית השה האובד שהיינו; כל הרועים העווילים שעלו עלינו וכל נטישתנו ודישתנו בידי זר עוד מבעבעים בנפשותינו ונמשכים אל תוך החוסר והכאב שגם בהווה עוד צועק בחבליו, גם אם בצורות אחרות.
מתוך כל חיי כנסת ישראל לדורותיה נמשכת עתירתנו,
עוד תעבורנה הצאן!
הקליפ צולם בסיבוב שערי הר ה' בר"ח תמוז. בקשתינו הייתה לחבר עוד רבים נוספים אל אפשרות התפילה בשערי ההר, לקראת ימי בין המצרים הקרבים ובאים.
אך הפעם לא היה זה סיבוב שערים רגיל. תוך כדי שאנו שם נוכח פני ה', הגיעו הידיעות על הפיגוע בעלי. פצועים אנוש, נרצחים…
ומצאנו עצמנו שלוחי ציבור אצל מקום השכינה ברגעים אלו, שתיעודם כאן לפניכם. מתפללים לרועה שיאמר די לצרותינו.
ואח"כ, שומעים ששניים מהנרצחים,
רועי צאן היו.
למול בקשת הרועה, עולות נשמות חדשות ואומרות הנני, לגאולת אדמתו עמו. ואולי זו תשובה חדשה העולה מנשמות הדור הזה לזעקת איה הרועה – לא עוד צאן מחכה בלבד אנו, גם קמים ופועלים עם א-ל, והרועה הולך ומתגלה מתוך צאנו. אנוכי הרועה!
תהא התעוררות הלבבות העולה משיר זה לזכר רוחם ועילוי נשמתם של הנרצחים, ולהקמת שכינה בבניין שלם במהרה בימינו אמן.
את המילים חיברנו ללחן לפני שנים בישיבתנו הקדושה והיקרה מרכז הרב, ומאז הוא מושר בישיבה בכל סעודה שלישית של שבת חזון בהתעוררות לב גדולה.
ההפקה של השיר והקליפ בוצעה רובה ככולה ע"י חניכיי בני מחזור נ"ו בישל"צ המוכשרים בצורה יוצאת דופן – בפרט אלקנה, עלי, נעם, אליה… מופלאים. חיילכם לבניין ירושלים.
תודה לרועי ולכנר יגאל היקרים שהצטרפו אלינו להפקה והרימו אותה גבוה, ולעמותת עטרת כהנים שבאדיבותה הצילומים מגג בית הצלם בעיר העתיקה.
ולפני הכל, אחרי הכל, ובתוך כל הדרכים, לא פוסקת הכרת ליבנו –
ה' רועי,
לא אחסר.
מילים: ר' ישראל נאג'רה
לחן: ר' שלמה קרליבך ("שפכי כמים")
עיבוד והפקה מוזיקלית, פסנתר בס ומידי: אלקנה אטדגי
גיטרות: רועי קאולי
כינורות: יגאל דוד
קלרינט: נעם יצחק פרקש
קולות: פיני לנדאו, אלקנה אטדגי, נבו סבג, שלמה כהן גינדי, יהודה ויזל
מיקס ומאסטרינג: רועי קאוולי 0523867827
צילום: עלי ינקוביץ
צילום הפתיח: שחר איגוס
עריכת וידאו: אליה בן דוד, נעם יצחק פרקש
עיצוב עטיפה: נעם דניאל לוין
