זמר חדש, שיר חדש | ארי פרייזר בסינגל בכורה | מקימי | האזינו

ארי פרייזר (37) הוא יוצר שכלוא בגוף של איש עסקים. נולד בעיר העתיקה בירושלים להורים אמריקאים חוזרים בתשובה וגדל כחרדי. מגיל צעיר מנגן בפסנתר חלילית וגיטרה מלחין ושר. אחרי 5 שנים של לימוד בישיבה התגייס ושירת כמפקד בנח״ל החרדי, אחרי השירות הצבאי היגר למיאמי, הקים חברת שמאות ונדל״ן, התחתן לפני עשור ומתגורר מאז במיאמי, פלורידה. ארי גם משמש כחזן, מופיע בשבתות עם מקהלת הוליווד ושר בחופות.
במשך השנים כתב והלחין שירים שונים המשלבים מוזיקה אתנית עם מוזיקת נשמה, יצירות יהודיות עם כתיבה בהווי עברי ישראלי. "את 'מקימי' כתבתי בסגר הראשון של הקורונה, כמו רבים – עברתי תקופה לא קלה… כלכלית ואישית". ארי נזכר בסיטואציה הזויה ועצובה אי שם בתוך הקורונה: "פסח ראשון לבד בלי משפחה ובליל הסדר בתפילת הלל, התחלתי לשיר את המילים היפות הללו… הבנתי, שכמו שאנחנו מושפלים לפעמים אל העפר, ה׳ גם מעלה אותנו למעלה, או במילים שלי: כגודל ההשפלה כך גודל העליה". לאורך כל החג (יומיים!) הוא חוזר לעצמו על המנגינה שוב ושוב, כדי לא לשכוח ובמוצאי החג הוא מקליט את הלחן.
כמו בחיים, כך גם השיר: מתחיל נמוך נמוך, תופס תאוצה וממריא לגבהים אדירים. "השיר הזה מתאר עבורי ואני מקווה גם עבור השומעים את התקווה. לכולנו קורות נפילות וירידות בחיים, השפלות, ניסיונות, מקימי מזכיר לנו שאחרי הירידה תמיד תבוא עליה שמקימה, מחזקת ונותנת כח לעבור את הזמנים הקשים.
ארי פרייזר חי במיאמי והבחירה בשני מעבדים ישראליים – לא מובנת מאליה. "תומר עג׳ם ורן אביב, שני מפיקים עם רקע שונה לגמרי, שמביאים ביחד ובנפרד ייחודיות וסגנון אחר. העבודה איתם הייתה חוויה והפגישה אותי עם יצירתיות מפרה".
"כששמענו את השירים היה ברור לנו שאנו רוצים לשלב בין עולמות", אומרים השניים. "לכן עבדנו במקביל, שני מעבדים על השירים, רן אביב שמתמחה יותר במוזיקת מיינסטרים קלאסית נתן את הבסיס הקליל והמוכר ותומר עג׳אם, המתמחה בעיקר במוזיקה אתנית ואוריינטלית התמקד יותר בליינים ובכלים האתניים, כשבסוף רן אביב שאחראי גם על המיקסים היה אחראי על העריכה, המינון והאיזון בין הדברים. העבודה על השירים מאוד זרמה למרות שאריה גר במיאמי והמעבדים בישראל ויחסית מהר הגענו כולם לתוצאה שאנחנו שלמים וגאים בה.

מילים: תהילים קי"ג, ז' | לחן: ארי פרייזר | עיבוד והפקה מוזיקלית: תומר עג׳אם ורן אביב