בדרך כלל כשאני מוציא שיר חדש
מלבד המובכה הרגילה הכרוכה בעצם היציאה לאור,
יש את הכמיהה הפשוטה
שהלוואי והשיר יצילח
והכי חשוב שהלוואי שאנשים יאהבו אותו.
ברם הפעם, השיר החדש שנולד
שיר שהוא תפילה עם מילים המכריזות ומבקשות:
פתאום מרגיש כה פתטי לשים את הדגש על כך שהבריות יאהבו שיר שלי,
מרגיש כה פתטי לשים את הפוקוס על אהבת הבריות אותי ואת יצירתי,
יש משהו שהוא כל כך "מעבר".
מעבר לרצונות האישיים שלי, מעבר להצלחות בהגדרה אנושית.
יש כאן משהו עצום שהיה כאן עוד לפני שנברא העולם וכמובן עוד לפני שאני וכולנו נבראנו.
