זה היה בסיום היום השני לצילומים של "ילד טרמפולינה". כולנו היינו כבר מותשים, סחוטים וגמורים, ובכל זאת, ביקשתי מכמה אנשים להישאר רגע על הסט כדי לשתף מעט מהחוויות האישיות שלהם מאחורי הקלעים של השיר והקליפ.
כמובן שבאותו זמן לא ידעתי שהשיר 'יתפוצץ' בצורה כזו, ושאקבל מאות-מאות של תגובות מרגשות עד דמעות מהורים ומורים – שחלקם היו בעצמם (ועדיין כיום) ילדי טרמפולינה, או שיש להם ילדים כאלה בבית/בכיתה וכדומה, על ההעצמה והחיזוק שהם שאבו מהשיר, ועל הכוח והתקווה שהוא נסך בהם.
כן ידעתי היטב שהמילים של השיר חזקות ומשמעותיות מאוד, ושיש לי כאן שליחות מיוחדת להציף ולהעלות את המודעות לנושא הזה של ה-Adhd – שאפילו לא ידעתי עד כמה הוא נפוץ ושכיח כיום!
בכל אופן, החבר'ה הסכימו להישאר באולפן הצילומים בשמחה גדולה ו'להתראיין' אצלי (תוך כדי שאני יושב על אותה ספה ממנה אני נופל בסיום הקליפ, אגב…) ועל כך מגיע להם תודה רבה:
* שי וינר – ילד הפלא (שהוא כבר נער!) החינני והאנרגטי, שנתן לנו את הזווית שלו וחשף לנו שהוא בכלל לא ילד טרמפולינה – למרות שהוא מאוד אוהב לקפוץ עליה! אני מקווה שלא התחרטת על כך שהצטרפת אליי לדואט הזה בסוף, אה?…
* אבי וינר – אבא של שי, האיש והאנרגיה וגם מנהל חברת Adsd שהפיקה את הקליפ, ששיתף אותנו בטרמפוליניותו (המצאתי עכשיו מילה חדשה!) וכמה הוא התחבר למילים של השיר שכאילו נכתבו עליו. אין עליך אבי!
* משה ולדר – הסופר המוכשר שכתב והלחין את השיר, שסיפר לנו איך הכל התחיל, וכמה שיגעתי אותו בדיוק של כתיבת המילים. מוישי, מגיע לך שכוי'ח גדול על שטבעת את המושג "ילד טרמפולינה" שיישאר איתנו לנצח. רק על זה מגיע לך את פרס שר החינוך!…
* ודניאל פרץ – התסריטאי, הבמאי והעורך הגאון של הקליפ, שהעניק לנו הצצה קטנה לילד הטרמפולינה שהוא היה בעצמו, על ההשראה לסצנות המצולמות, ועל הבלת"מים שכמעט הוציאו אותו מדעתו. דניאל, אתה מדהים ואלוף, ובזכותך קיבלנו כזה קליפ נהדר, שהוא גם מצחיק וגם מרגש, וכזה שמצליח לשגע את כל המדינה 😉